הפרק הזה הוא אולי האחרון לפורמט הנוכחי - תודה ענקית לכל מי שהגיע עד לכאן.

אשמח לשמוע מכם על מה חשבתם על הפרקים והפודקאסט בכללי 😊

הפרק הזה מתעסר בפער בין אקטיביזם אינטרנטי לבין מודעות פוליטית אמיתית, ועל ההבדל שבין הווייב הבריטי של keep calm and carry on לבין התפיסה היהודית של לזכור ולא לשכוח.

אשמח לשמוע את דעתכם בנושא, כתבו לי בסאבסטק, בפייסבוק או באינסטגרם.

בפרק הזה אני מדברת על מה קורה כשמגשימים חלום ומגלים שהוא לא בדיוק מה שדמיינו - ועל למה זה לא אומר שלא כדאי לנסות בכלל.

ואם יש לכם תשובה לשאלה של ג’ים קרי - שלחו לי הודעה. סקרנית לדעת 😉

בפרק הזה אני מספרת איך אחת שהעבירה שנים בלהתגאות בכך שלא מתעסקת בפוליטיקה, מצאה את עצמה עובדת בהסברה. לא כי החלטתי לשנות, אלא כי המציאות לא נתנה לי ברירה אחרת.

זהו ה origin story שלי.

אם נהניתם מהפרק או גרמתי לכם לחשוב, אשמח אם תכתבו לי.

מה דעתכם - האם זה תפקידם של ישראלים בחו״ל לייצג את ישראל בעולם, או שממש ממש לא?

בפרק הזה אני שואלת למה אנחנו כעם מתייחסים להיסטוריה של כל תרבות אחרת כמשהו מגניב ומרגש, אבל להיסטוריה של עצמינו כמו עול שאנחנו לא יכולים להשיל.

אין לי תשובות קונקרטיות בפרק - רק שאלות ורצון אמיתי לשמוע מה אתם חושבים. בואו דברו איתי בתגובות בסאבסטאק, באינסטגרם או בפייסבוק.

עם השאלה הזאת, אני חוקרת את תחושת הזרות שליוותה אותי תמיד - בישראל, בלונדון, ועכשיו בחזרה. מה קורה כשאת מרגישה זרה גם במקום שאמור להיות הבית שלך? ולמה בעצם המסע הוא מה שחשוב, לא היעד?

אם אתם מכירים את התחושה הזאת של “לא ממש להשתייך”, או אם אתם פשוט אוהבים את הקוסם מארץ עוץ כמוני - הפרק הזה בשבילכם.

שתפו איתי: מה הציטוט האהוב עליכם מהסרט? הסצנה? השיר? הדמות? דברו איתי על הסרט! מוזמנים לכתוב לי באינסטגרם, בפייסבוק או בסאבסטאק. ואם אתם נהנים מהפודקאסט, אשמח אם תנו לו דירוג בפלטפורמה שבה אתם מאזינים. תודה!

בפרק הזה אני משתפת על תהליך הפרידה מחפצים שלווים אותנו בדרך, על השאלה הנוראית “מה אם אני עושה טעות?” שמגיעה בדיוק כשחושבים שהכול מסודר, ועל הטריק הקטן שעוזר לי להתמודד עם החרדה. כי לפעמים, בשביל לזוז מהמקום שבו אנחנו תקועים, חייבים לעשות טעויות.

האם גם אתם מתמודדים עם פחדים לקראת שינוי גדול? אשמח לשמוע איך אתם מרגיעים את המוח הדואג - שלחו לי הודעה בפייסבוק, סאבסטאק או אינסטגרם. ואם נהניתם, דירוג בפלטפורמת הפודקאסט שלכם יעזור לאחרים למצוא את הפרק הזה. תודה!

בפרק הזה אני מספרת על התהליך של איך עברתי מלהגדיר את עצמי כישראלית ללא קשר אמיתי ליהדות, להבנה עמוקה יותר של מה זה אומר להיות יהודייה – גם בלי אמונה באלוהים, גם בלי לשמור מצוות. על למה “indigenous” זה לא רק מילה יפה לאוכלוסיות מיעוט, ועל הסבתות שלי שבחרו להיות יהודיות בתקופות שהיה הרבה יותר קשה מרק לקרוא פוסטים דוחים באינסטגרם.

אשמח לשמוע מה הפרק הזה עשה לכם – הכול היה ברור מאליו? עורר שאלות חדשות? אתם מוזמנים להגיב או לשלוח לי מסר. ואם נהניתם, אשמח אם תדרגו את הפודקאסט בפלטפורמה בה אתם מאזינים לפודקאסטים. תודה!

הבנתי שאם אני עוברת, זה חייב להיות בגלל שאני רוצה להיות בישראל - לא בגלל שאני בורחת ממקום אחר.

איך עושים את זה? התשובה הקצרה היא כנות מלאה. את התשובה הארוכה יותר תמצאו בפרק.

יצא לכם לאחרונה להחליט החלטה מתוך פחד? איך זה הרגיש אחר כך? תכתבו לי בתגובות או בהודעה, אשמח לשמוע מכם!

אתם מכירים את ההרגשה הזאת שמשהו בתת מודע מתחיל לנדנד? מחשבה שמתחילה כרעיון חולף אבל לא מפסיקה לצפצף. אולי אני צריכה לשנות מקצוע. אולי אני צריכה לעבור דירה. או משהו הרבה יותר גדול - אולי אני צריכה לעבור מדינה.

בפרק הראשון של “חושבת חוזרת” אני משתפת איך התחיל המסע שלי. לפני 12 שנה עברתי ללונדון כמעט בלי לחשוב פעמיים, אבל התהליך של החזרה לישראל היה הרבה יותר מסובך. הרגע המכונן שלי הגיע כשישבתי עם מחברת ועט וכתבתי משפט אחד ששינה הכל: “האם אני באמת מנסה להגיע להחלטה, או שההחלטה כבר נעשתה ואני רק מנסה למצוא איך להשלים איתה?”

אם אתם במקום של החלטה גדולה, או סתם סקרנים איך זה בכלל עובד - הפרק הזה בשבילכם.

נושאים בפרק:

למה ההחלטה לעבור ללונדון הייתה קלה, אבל החזרה הייתה מסובכת

האם באמת יש “קש ששובר את גב הגמל” או שזה תהליך ארוך יותר?

מה קרה כשישבתי לכתוב על ההחלטה במחברת (ולמה זה עבד טוב יותר ממחשב)

התובנה ששינתה לי את כל הפרספקטיבה על החלטות גדולות

איך אתם מחליטים החלטות גדולות? אתם מזדהים עם התהליך שלי? אשמח לשמוע מכם בסאבסטאק, באינסטגרם או בפייסבוק.

Leave a comment

דרך הסיפור האישי שלי ושיחות עם אחרים באותה סירה, אנסה לחקור מאיפה מגיע החיבור הזה לעם היהודי ויותר מכל- למה שמישהו בכלל ירצה לעבור לישראל?!